מודלי אינטגרציה

מודל-האינטגרציה (Integration Model) הוא המנגנון הקלאסי המעביר נתוני-אב ונתוני-תנועה מ-ERP אל מנוע-ה-PP/DS. הוא מגדיר אילו אובייקטים (חומרים, מרכזי-עבודה, BOM, Routings, מלאי, הזמנות) ייכנסו לתחום-התכנון, ומחבר את עולם ה-ERP לעולם ה-liveCache. ב-Embedded PP/DS חלק מהאובייקטים מסונכרנים אוטומטית, אך מודל-האינטגרציה נותר הדרך לשלוט מפורשות מה נכלל בתכנון-המתקדם. יצירת מודל האינטגרציה — שלב-היצירה (CFM1) מגדיר את תוכן המודל: שם-מודל, אפליקציה, Filter Objects ו-Object Types. בשלב זה רק מתארים מה ייכלל — הנתונים עדיין לא זורמים. הפעלת מודל האינטגרציה — ההפעלה (CFM2) היא הצעד שמעביר בפועל את הנתונים לתחום-התכנון. היא פועלת כדלתא: הגרסה החדשה גוברת על הקודמת, וכך מסונכרנים שינויי נתוני-אב.

דמיין "רשימת-הזמנות" שאומרת למערכת אילו נתונים להעתיק לעולם-התכנון. מודל-אינטגרציה הוא בדיוק זה: מסננים לפי מפעל וסוג-אובייקט (חומרים/מרכזי-עבודה/מלאי), שומרים את הרשימה (CFM1), ואז "מפעילים" אותה (CFM2) כדי שהנתונים יזרמו לתכנון. הפעלה חוזרת מסנכרנת שינויים. יצירת מודל האינטגרציה — כאן "כותבים את רשימת-הקניות": איזה מפעל, אילו חומרים, ואיזה סוג-אובייקט. שומרים את הרשימה תחת שם — אבל עדיין לא "קונים" (לא מפעילים). הפעלת מודל האינטגרציה — אחרי שכתבנו את הרשימה (CFM1), כאן "מבצעים את ההזמנה": הנתונים נשלחים לעולם-התכנון. מפעילים-מחדש כשמשהו השתנה.

לשלוט בדיוק אילו אובייקטים נכנסים לתכנון-המתקדם, להימנע מהעמסת-יתר של ה-liveCache בנתונים לא-רלוונטיים, ולספק נקודת-בקרה אחת לסנכרון נתוני-אב ותנועה. יצירת מודל האינטגרציה — להגדיר במדויק ובאופן-מתועד אילו אובייקטים מועמדים לסנכרון, לפני ההפעלה בפועל. הפעלת מודל האינטגרציה — להזרים את האובייקטים שהוגדרו אל ה-liveCache ולסנכרן עדכונים באופן-מבוקר.

• SAP Easy Access ► Logistics ► Central Functions ► Supply Chain Planning Interface ► Core Interface Advanced Planner and Optimizer ► Integration Model ► Create (CFM1) • SPRO ► Integration with Other SAP Components ► Advanced Planning and Optimization ► Basic Settings for the Data Transfer ► Change Transfer for Master Data • SAP Easy Access ► ... ► Integration Model ► Activate (CFM2) • Logistics ► Central Functions ► Supply Chain Planning Interface ► Core Interface APO ► Integration Model ► Create (CFM1) • Logistics ► Central Functions ► ... ► Integration Model ► Activate (CFM2)

• מודל-אינטגרציה = מה נכנס לתכנון-המתקדם.
• CFM1 יוצר, CFM2 מפעיל (דלתא).
• נטר עם CCR ו-SMQ1/SMQ2; הפרד מודלים לפי סוג-אובייקט.
• CFM1 = הגדרת-תוכן בלבד.
• Filter + Object Types קובעים היקף.
• שמירה יוצרת גרסה ב-CIF_IMOD.
• CFM2 מעביר נתונים בפועל.
• הפעלה = דלתא, גרסה-חדשה גוברת.
• נטר SLG1/SMQ1 ו-CCR.

בארגון בונים מודלי-אינטגרציה נפרדים לכל סוג-אובייקט: ZMFG_MAT (משקאות מוגמרים FERT + תערובות HALB), ZMFG_RES (קווי-המילוי כ-Resources), ZMFG_PDS (מתכוני-המילוי כ-PDS). הפרדה זו מאפשרת להפעיל-מחדש רק את מה שהשתנה — למשל קו-מילוי חדש בלי לגעת בחומרים. מטמיעים PP/DS למפעל חדש: ב-CFM1 בונים מודל בשם ZPPDS_MAT עם Filter = Plant 1010 + Material Type FERT/HALB ו-Object Type = Materials; מפעילים ב-CFM2; החומרים מופיעים כעת ב-/SAPAPO/MAT1. מודל נוסף ZPPDS_RES מעביר את מרכזי-העבודה כ-Resources, ומודל ZPPDS_PDS מעביר Routings כ-PDS. יצירת מודל האינטגרציה — בארגון יוצרים ZMFG_MAT לכל המשקאות-המוגמרים במפעל-המילוי; Filter לפי Material Type=FERT מבטיח שרק מוצרים-סופיים ייכנסו לתכנון-PP/DS. ב-CFM1 יוצרים ZMFG_MAT, אפליקציה MATERIAL, Filter Plant=1010 + Material Type=FERT, Object Type=Materials, ושומרים. נוצרת גרסה ראשונה הממתינה להפעלה. הפעלת מודל האינטגרציה — בארגון מפעילים-מחדש את ZMFG_RES בכל פעם שמתווסף קו-מילוי, כך שה-Resource החדש זמין לתכנון בלי לגעת בחומרים. אחרי הוספת FERT חדש, מפעילים-מחדש את ZMFG_MAT ב-CFM2; רק החומר-החדש מועבר (דלתא), והוא מופיע מיד ב-/SAPAPO/MAT1.

• Filter Objects: Material, Plant, Material Type, MRP Type — מסננים את היקף האובייקטים. • Object Types: Materials, Plants/MRP Areas, Work Centers/Resources, BOM, Routings/PDS, Stocks, Planned/Production Orders, PIRs, Sales Orders. • Change Transfer: Online (מיידי) או Periodic (אצווה) דרך הגדרות SPRO. • Naming convention עקבי למודלים (ZMFG_<OBJ>) לזיהוי וניטור. יצירת מודל האינטגרציה • הזן Model Name + Application; סמן Object Types; הגדר Filter (Material/Plant/Material Type) ושמור גרסה. הפעלת מודל האינטגרציה • ב-CFM2 בחר Model + Application + Logical System, סמן את הגרסה-להפעלה, והפעל; ההעברה היא דלתא.

נתוני אב • CIF_IMOD = רשומת מודל-האינטגרציה ותכולתה. • Filter פר Plant/Material Type קובע אילו רשומות-MARC נכנסות לתכנון. שאלות ראיון מה ההבדל בין CFM1 ל-CFM2? CFM1 = יצירת מודל-האינטגרציה (בחירת Filter ו-Object Types ושמירתו); CFM2 = הפעלתו, כלומר העברת הנתונים בפועל לתחום-התכנון. בלי CFM2 שום דבר לא זורם. כיצד מנטרים אי-התאמות בין ERP ל-PP/DS? באמצעות /SAPAPO/CCR (CIF Compare/Reconcile) להשוואה ותיקון, ו-SMQ1/SMQ2 לניטור תורי-qRFC. כיצד מתבצעת הפעלה-מחדש של מודל? הפעלה היא דלתא — הגרסה החדשה גוברת על הקודמת; מפעילים-מחדש ב-CFM2 כדי לסנכרן שינויי-נתוני-אב. מה נעשה ב-CFM1? מגדירים את תוכן מודל-האינטגרציה — Filter ו-Object Types — ושומרים גרסה; הנתונים עדיין לא זורמים עד ההפעלה. מדוע הפעלה היא "דלתא"? CFM2 משווה לגרסה-הפעילה הקודמת ומעביר רק את ההפרש; הגרסה-החדשה גוברת, ולכן הפעלת גרסה-ישנה עלולה לבטל אובייקטים. נושאים קשורים • PP/DS · אב מוצר (2.3) • PP/DS · מבני-נתוני-ייצור (2.5.1)

• אובייקט לא מופיע בתכנון ➔ בדוק שה-Filter כולל אותו ושהמודל הופעל (CFM2). • אי-התאמה בין ERP לתכנון ➔ הרץ CCR (/SAPAPO/CCR) להשוואה ולתיקון. • תור-סנכרון תקוע ➔ בדוק SMQ1/SMQ2 (qRFC) ושחרר חסימות. יצירת מודל האינטגרציה • המודל לא נשמר ➔ Filter ריק או Object Type לא-נבחר. • אובייקט לא נכלל ➔ ה-Filter אינו מכסה אותו. הפעלת מודל האינטגרציה • נתון לא הועבר ➔ בדוק שהגרסה-הנכונה הופעלה ושאין שגיאה ב-SLG1. • אובייקט נעלם מהתכנון ➔ הופעלה גרסה ישנה ללא אותו אובייקט.

• מודל-אינטגרציה = מה נכנס לתכנון-המתקדם. • CFM1 יוצר, CFM2 מפעיל (דלתא). • נטר עם CCR ו-SMQ1/SMQ2; הפרד מודלים לפי סוג-אובייקט. • CFM1 = הגדרת-תוכן בלבד. • Filter + Object Types קובעים היקף. • שמירה יוצרת גרסה ב-CIF_IMOD. • CFM2 מעביר נתונים בפועל. • הפעלה = דלתא, גרסה-חדשה גוברת. • נטר SLG1/SMQ1 ו-CCR.